את גיל הכרתי דרך אורלי אלקלעי ביום ההרצאות האחרון שלה, שעסק בסושיאל מדיה. ברגע שראיתי אותה (היא פשוט מהממת), ואת הפרופיל של פארמה באינסטוש (תמונות מדהימות, אנשים יפים, דרך חיים שמתחשק לאמץ ולו חלקית), הבנתי שאישיות מאוד מיוחדת ומעניינת עומדת מולי, והיה ברור לי שזו רק פגישתנו הראשונה.

אז הסברתי לחצי המנומנם שלי שבפעם הבאה שניסע לאזור אני ממש רוצה להגיע לפארמה קולטורה, ושיהיה לנו זמן לעצור שם ולערוך פיקניק. אני מודה שחלף זמן עד שבבוקר שישי אחד נהדר, עוד טרם המתוקי נכנס לגן (שזה פוסט אחר לגמרי שאולי עוד ייכתב), היינו בדרכנו לביקור בצפון והחלטנו לאכול את ארוחת הבוקר שלנו בפיקניק מלכים בפארמה.

הסיפור מאחורי פארמה הוא קסום. הסב, ממייסדי בני ציון, השאיר אחריו את המשק המשפחתי, שבמשך שנים עמד מיותם עד שגיל ונדב לקחו אותו, והפכו משק עזוב לפארמה של היום – חווה חקלאית שמגדלת גידולים אורגניים, חנות משק שמחזיקה גם מוצרים משלימים, וכמובן – השייקים הירוקים הכי טעימים שיש. עוד יש בחווה גם ארוחות ״מהשדה לשולחן״ (וסמכו עליי שלשם אגיע בביקור הבא שלי).

נחזור לביקור שלנו. גיל קיבלה אותנו בחיוך וחיבוק, ועשתה לנו סיור במקום עם הסבר על הגידולים (הבטחתי לעצמי שארשום דברים כדי להרשים את קהל הקוראים, אבל האמת שהיה לי כל כך כיף שפשוט שכחתי לעשות את זה. כל כך נהניתי מהשמש, החברה, וכל הטבע היפה שסבב אותנו). 

היה מדהים לראות את הגידולים, להבין את האדמה ואת ההתאמה השונה לעונות. אין כיף גדול יותר מלדעת מאיפה הגיעה העגבניה שרק כמה דקות לאחר מכן נאכלה בחדווה גדולה (רציתי לקנות כמה הביתה, אבל עד שסיימנו את הפיקניק כבר לא נשארו בחנות. לקח לחיים, חלמת בשמש בעודך מנשנשת? תישארי בלי עגבניות). 

אז קפצו לפיקניק בפארמה או לפחות לשופינג בחנות (אני למשל רציתי לקנות קשים רב פעמיים ושכחתי, אז אין ברירה, אני חייבת לחזור. וגם בשביל העגבניות הכי טעימות שיש.

ובחיים כמו בחיים, תמונה (תמונות) שוות אלף מילים (גם כתובות:))