״בואי למדבר״, מתוך משפטים שאת לא יודעת מה לעשות איתם, כמו כן – ״את נוחרת?״. 

לא אני לא נוחרת, כן נסעתי למדבר!  כשאם טרוטת עיניים שומעת, שתיירות הר נגב מציעים לה להצטרף לטיול,  היא מדמיינת בעיני רוחה את עצמה שוכבת לשנ״צ במדבר עם כוס יין ומשלימה שעות שינה. אממה טלי בריל שארגנה את החוויה עבורנו חשבה על קונספט קצת שונה וכך יצאתי לחוויה של יומיים במדבר עם חבורת נשים מופלאה, אומנם הטמפרטורות היו בשיאן, אבל וואלה גם אנחנו. 

מודה שהיו בי חששות, לצאת למסע כזה עם נשים שאת רובן אני לא מכירה או מכירה רק וירטואלית, איך מתמודדים עם הביישנות שלי מול הסיטואציה הזו? שמחה לבשר שלא הייתי צריכה להתמודד, האווירה הייתה כל כך נינוחה ונעימה שפשוט הרגשתי שליגיטימי להיות גם אני, בגרסא המעצבנת. 

היציאה מאזור הנוחות, גרמה לי להבין, שבשנים האחרונות עברתי שינוי מהותי. אני הרבה יותר אמיצה, חזקה ו״אני״ על כל המשתמע מכך, יותר ממה שיכולתי אי פעם לתאר. 

ועכשיו לפינת התכלס עם סקירה של כל הטוב הזה שקרה לנו. אני רק אציין –  שסיימתי את הטיול הזה (לגמרי התבדחתי שמדובר בטיול שנתי ואפילו קניתי ממתקים לפני) עם הודעה, לחצי המנומנם שלי, שחובב את המדבר כבר שנים: ״ליאב בוא נעבור לגור במצפה״. 

ונחזור להתחלה – נפגשנו כולנו בתחנת הרכבת. האוטובוס כבר חיכה ואסור היה לאחר. מזל שאני חננה ואני תמיד מגיעה לפני הזמן (אני ושקית החטיפים). 

נסענו ונסענו עד שהנוף הלך והפך לנופו של המדבר. יש משהו מרגיע ככול שהדרך ממשיכה, כמובן שהמרחק מהיום יום הולך ונפער והשילוב בין הנוף והמרחק מהשגרה כבר גורם לנשימה להיות נינוחה יותר.

עצירה ראשונה, קופסאות נשנוש (תודה לטל במדבר!) ומיד אחריהן טיול ג׳יפים עם נגב ג׳יפ ואדם סלע חוויה אתגרית. סיימנו בעין עקב תחתון בהליכה קצרה לנווה מדבר, מקור מים קסום שהיה המרענן הרשמי של החום הכבד ששרר. 

מעבר לטבילה המרעננת, הסיור היה מרתק ולווה בהסברים על המקום המופלא והמוזר הזה שנקרא ״הנגב״. 

עצירת התרעננות והכנה ללילה-  קיבלנו אותנו עם חיוך ומשקה קר (לא צריך יותר) ישרוטל פונדק רמון – מצפה רמון. פעם אחרונה ששהיתי בו הייתה כשהייתי בכיתה ג׳. מבטיחה לכם שהפעם לא יקח לי כל כך הרבה זמן לחזור, זו הייתה חווית שהייה נהדרת, ולא התחשק לי לעזוב.

בערב התארחנו בביתם של בריטני וטביאל בעלי  Vegan Xpress. מדובר בחווית אירוח וארוחה יוצאי דופן.  האוכל היה לא פחות מופלא, מהאנשים שהכינו אותו. 

משם טעימות יין וסיור בצל מדבר, אורחן שהתברך בבעלים שמכין גם יין מהכרמים באזור – בקיצור חגיגה!  עצירה אחרונה לאותו יום –  פסטיבל אינטימדבר (שהוא פסטיבל אדיר אדיר) בערב שהיינו הייתה הופעה של טיפקס.  אני נענעתי את הטוכעס בישיבה כי וואלה הייתי גמורה. 

חזרנו לחדר המפנק שלנו לשינה קצרצרה אבל משובחת. קמנו לפני השמש (ברגיל) אבל הפעם עבור ריו אמברטו עם ורד שומרון בגן הפסלים. ריו אמברטו, היא מדיטצית תנועה שעשינו מול השמש העולה, אשר ליטפה אותנו בקרניה מול נופו עוצר הנשימה של המכתש.  סיימנו את החוויה, המאוד מיוחדת עם ורד וחזרנו עם רוח מרוממת לארוחת בוקר בישרוטל פונדק רמון – מצפה רמון (יודעי דבר ידברו ארוכות על אהבתי לארוחות בופה בכלל ולארוחות בוקר בפרט). 

בלב כבד, שהפך להיות קליל ממש מהר, עזבנו את המלון והגענו להדס  – הבעלים של ״לשה – רוח אפייה״ מאפיית בוטיק שעובדת רק חמישי – שבת.  הגענו בדיוק לאפייה המונית של חלות. שם ידעתי, שגורלי נקשר לנצח עם מצפה רמון ועם לשה במיוחד. הסכמתי לעזוב את שטח המאפייה אחרי שטעמתי את כל מה שיכולתי.

המשכנו לסיור רגלי בין אמני מצפה ( במקום טיול רגלי בשטח, שבוטל בגלל עומס החום הכבד).  ליקטנו חוויות ושיחות עם אמני מצפה הנפלאים, אני מצאתי אנשים לשוחח איתם על החינוך וחיי הקהילה, היה בוקר מאוחר נהדר.

תחנה אחרונה וטעם של עוד, לפני שיוצאים חזרה הביתה, עצרנו בחוות בודדים – כרמי עבדת. חנה בעלת המקום, קיבלה אותנו עם יין צונן וספרינקלרים, שהחזירו אותי להיות אותה ילדה שרצה בין הממטרות ביום קיץ חם. הסתובבנו במתחם היפה, בין הוילות והשכשוכיות שרק קראו בשמנו.  בפועל מי שקרא לנו, היה נהג האוטובוס, כי הגיע הזמן לחזור למציאות מזל שהיו באוטובוס קרטיבים להמתיק ולצנן את המסע חזרה. 

תודה לשירלי שהסכימה לחלוק איתי חדר;) ולקחת אותי למסע,  לכל הנשים הנפלאות שיצאו איתנו ונכנסו לי ללב.

תודה גדולה לטלי, שטוותה בחוטים של אהבה, את המסע –  בחסות תיירות הר נגב.