ביום ההולדת 25 שלי ישבתי שבעה ומה שלמדתי מאז
ביום ההולדת 25 שלי ישבתי שבעה ומה שלמדתי מאז
יש חודשים שפשוט עוברים, מרץ הוא לא חודש כזה עבורי. ב־10 במרץ יעברו שש־עשרה שנים מאז שאבא שלי נפטר. הייתי בת 25. השנה אהיה בת 41. לפעמים אני עוצרת על המספר הזה ומבינה שחייתי כמעט את כל חיי הבוגרים בלעדיו. אבל האמת היא שגם לפני שהוא נפטר לא באמת גדלתי עם אבא. גדלתי ליד דמות
בין ימי הולדת, פרידות וגיל 40
מרץ תמיד היה חודש טעון בשבילי – ימי הולדת, זיכרונות, פרידות. השנה, כשהוא מביא איתו גם את גיל 40, אני מוצאת את עצמי מתבוננת אחרת על הזמן שעובר. במקום לדבר על איך אנחנו נראות, גיל 40 הוא דווקא על איך אנחנו מרגישות – על קבלה, מערכות יחסים, עבודה, הגוף שלנו, והמשמעות שמשתנה עם השנים. בין מחשבות על הבלוג ששינה צורה לבין התובנות שאספתי, אני פותחת שיחה על הגיל הזה, שמגיע עם מורכבות אבל גם עם הרבה עומק. בואו נדבר על זה – כי התגעגעתי
